לא מעט פעמים נדרש בית המשפט להכריע בקשר לבעלות כספים שמקורם בחשבון בנק משותף, במצב בו אחד השותפים הולך לעולמו. לדוג', כאשר אדם מצרף את אחיו לחשבון הבנק שבבעלותו, כשותף, וזמן קצר לאחר מכן, הוא נפטר. האח טוען שהוא צורף כשותף מלא בחשבון, ואילו היורשים האחרים טוענים שהשותפות היא טכנית בלבד, וכי החשבון כולו שייך למנוח.
בהתאם לסעיף 147 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, מרבית הזכויות הפיננסיות של המנוח, אינם חלק מנכסי העיזבון. זכויות אלו כוללות תשלומים על פי חוזה ביטוח, קופות גמל וכיוצ"ב. הכספים הללו, משולמים לאדם שנרשם כמוטב לפי כללי הקופה. אם לא ניתנה הוראת מוטבים, הכספים ישולמו ליורשים, בהתאם לתקנון הקופה. להוראה זו משמעות רבה, שכן היות והזכויות הללו אינם חלק מנכסי העיזבון, למשל, חובות העיזבון לא יחולו על זכויות אלו.
קיימת האפשרות ליתן הוראת מוטבים בלתי חוזרת לפי סעיף 13 (א) לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981, ובכך, לנעול את הזכות לטובת המוטב ובכל הזכות לא יוכל לחזור בו. במקרה כזה, גם לא ניתן יהיה להטיל עיקולים מצד נושיו של בעל הזכות לאחר פטירתו, משום שהכספים נחשבים כרכושם של המוטבים, נוכח ההוראה הבלתי חוזרת.
במקרה שנדון בבית המשפט, הוטלו עיקולים על כספי ביטוח חיים של מנוח לאחר פטירתו, שם הייתה הוראת מוטבים. בית המשפט מבחין בין שני מצבים. האחד, כאשר העיקול מוטל בחיי המנוח, הרי הזכות היא שלו והעיקול יאושר. השני, כאשר העיקול מוטל לאחר פטירת המנוח, שבמקרה כזה, הזכות שייכת למוטבים ואין עיקול כל תוקף, מהסיבה הפשוטה, שהזכויות הללו אינם חלק מעיזבון המנוח (להרחבה ראו ה"פ 58445-01-12 גוטליב ואח' נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ).
חשוב לציין, שגם תביעות בן זוג (כמו מזונות או כתובה וכו') כנגד זכויות אלו, ידחו גם הן, אך הדבר אינו מונע מבן הזוג לתבוע את איזון המשאבים ולכלול בכך גם את כספי הקופה, אך בן הזוג אינו שותף ישיר לזכויות הללו, אלא שערכם יובא בחשבון בלבד, במסגרת ההתחשבנות בין בן הזוג שנותר בחיים, לבין יורשי המנוח.
