על עורך דין הנותן שירות משפטי ללקוח, חלה חובת חיסיון, השייכת ללקוח באופן בלעדי. הכלל הוא שרק הלקוח יכול לוותר על החיסיון והוא עובר בירושה ליורשיו.
כאשר אדם עורך צוואה, מובן מאליו שהוא נותן את הסכמתו שלאחר מותו יתקיים בירור מלא ומקיף בשאלת תוקפה של הצוואה, החושפת את פרטיותו של האדם ורצונותיו הכמוסים, גם בהתייחס לבני משפחתו הקרובה. לכן, במסגרת הליכי התנגדות לצוואה, אין ברירה מהצגת ראיות הנוגעות לענייניו הפרטיים והאינטימיים ביותר של המנוח, על כל המשתמע מכך.
בפסיקת בית המשפט נקבע, שגם המסמכים הנמצאים בידי עורך הדין שערך את הצוואה אינם בגדר החיסיון וניתן לעשות בהם שימוש במסגרת הליך ההתנגדות לצוואה. מסמכים אלו כוללים לדוג' טיוטות צוואות, מועדי פגישות, חשבוניות תשלום וכו' (להרחבה בעניין זה ראו רמ"ש 42302-10-15 א.צ. ואח' נ' י.צ. ואח').
לאור זאת, אנו מבינים שבעת עריכת צוואה, על עורך הדין להיות מודע לכך שהליך עריכת הצוואה, החל משלב הייעוץ הראשוני ועד לחתימת המצווה על הצוואה, עלול להיחשף בעתיד לפרטי פרטים. לכן, ברור שיש להיוועץ בעורך דין מקצועי בעריכת צוואה, שיהיה בקיא בכל הפרטים הנדרשים ואף ישמור את התיעוד הרלוונטי, ליתר ביטחון.
בנושא זה, חשוב גם להזכיר, שעורך דין שערך את הצוואה, לא יוכל לייצג את אחד הצדדים בהליכי התנגדות לאותה צוואה – משום שצפוי שהוא יוזמן ליתן עדות בפני בית המשפט. כך למשל הורה כב' סגן הנשיא, השופט א' זגורי (משפחה-נצרת), על הפסקת הייצוג של אחד היורשים ע"י עורך הדין שערך את הצוואה שבמחלוקת, בין השאר, משום שהוא צפוי להעיד בהליך ההתנגדות לצוואה (להרחבה בעניין זה ראו ת"ע 22402-09-12 ש.ז. נ' א.ס.).
